<h1>אבודרהם תפילת מנחה של שבת</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ומתפללין שלוש ראשונות, ואחר כך יאמר. אתה אחד ושמך אחד. לפי שבשחרית של שבת ניתנה התורה, והתפללנו ישמח משה, שהוא מדבר במתן תורה, תיקנו לומר במנחה אתה אחד, כלומר כשם שאתה אחד ואין כמוך, כמו כן מי כעמך ישראל גוי אחד, שהם לבדם רצו לקבל תורתך, ולא האמות. והיינו דדרשינן בפרקא קמא דברכות (ו' ע"א) וחגיגה את ה' האמרת היום וה' האמירך היום. אמר הקדוש ברוך הוא אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר (שמואל ב ז', כ"ג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ופירוש חטיבה כריתה, מלשון מחוטב עציך. ורצה לומר דבר נפרד ומיוחד, שאין כמוהו בכל האחדים והיחודים. חידוש, את ה' האמרת היום בגימטריא, זו קריאת שמע. פירוש, אתה אחד, שהשם יתברך אינו מתחלק ולא מורכב, כמו שאר האחדים, שהם מספר, ונחלקים לשני אחדים רק הוא יתברך אחד בתכלית האחדות בלא הרכבה ובלא חילוק. ושמך אחד, זה הוא שם בן ארבע אותיות, שהוא שם מיוחד לו יתברך. דבר אחר, אתה אחד, לפי שכל הנבראים הם בשלשה ענינים, ילד ובחור וזקן, אבל הקדוש ברוך הוא לעולם הוא בענין אחד, ולא ישתנה. ושמך אחד, ולא כן בנבראים, כדאמרינן בתנחומא (עיין קהלת רבה פ"ז, ג') שלשה שמות נקראין לו לאדם, אחד שקראוהו אביו ואמו, ואחד שקורין לו בני אדם, ואחד שקורא הוא בעצמו, אבל הקדוש ברוך הוא שמו אחד, ולא ישתנה. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, פסוק הוא (שמואל ב ז', כ"ג). ולכך תפארת גדולה ועטרת ישועה מנוחה וקדושה לעמך נתת. תפארת, על שם בית המקדש, שנאמר בו (ישעיה ס', ז') ובית תפארתי אפאר, וכתיב (שם ס"ד, י') בית קדשנו ותפארתנו. גדולה על שם (תהלים ע"א, כ"א) תרב גדולתי ותסוב תנחמני. ועטרת, על שם (ישעיה ס"ב, ג') והיית עטרת תפארת ביד ה'. ישועה על שם (תהלים ל"ה, ג') ישועתך אני. מנוחה זו שבת, על שם (מלכים א ח', נ"ו) ברוך ה' אשר נתן מנוחה. וקדושה לעמך נתת, שנאמר (ויקרא י"א, מ"ד) והייתם קדושים, וכתיב (ירמיה ב', ג') קודש ישראל לה'. אברהם יגל יצחק ירנן. כלומר אברהם ויצחק ישמחו כשיעקב ובניו ינוחו בו בשבת, ושומרין אותו. ושיתף יעקב עם בניו, לפי שהם נקראים על שמו, שנאמר (ישעיה מ"ח, א') שמעו נא בית יעקב הנקראים בשם ישראל. ואמר גילה באברהם ורינה ביצחק. לפי שיצחק הוא קרוב לבני יעקב שניתן להם השבת יותר מאברהם, ויש לו שמחה יותר ממנו, לפיכך נאמר בו רינה, שהוא יותר מגילה, שנאמר (שם ל"ה, ב') אף גילת ורנן. ועוד כי גילה הוא בלב, ורינה בפה. אבל יעקב שהוא קרוב יותר מאברהם ויצחק לבניו שניתן להם שבת, יש להם עיקר המנוחה. והולך ומספר המנוחות. מנוחת אהבה ונדבה, על שם (הושע י"ד, ה') אוהבם נדבה. ואמונה על שם נתתי פעולתם באמת (ישעיה ס"א, ח') מנוחת אמת ואמונה על שם וארשתיך לי באמונה (הושע ב, כ"ב). מנוחת שלום, על שם (ישעיה נ"ה, י"ב) ובשלום תובלון, ועל שם וישב עמי בנוה שלום (שם ל"ב, י"ח). השקט ובטח, על שם שנאמר אצלו (שם ל"ב, י"ז) השקט ובטח עד עולם. מנוחה שלימה שאתה רוצה בה, וזו היא מנוחת שבת שהוא רוצה לנוח בו. יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם, רצה לומר, גם אתה רוצה שיכירו וידעו בניך שמצוה זו של שבת אינה כשאר מצות, שהרי כשאמרת לא יהיה לך אלהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, לא צוית למען יעשו כמוך, אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך, שנאמר (שמות ל"א, ט"ז) ושמרו בני ישראל את השבת וגו' ביני ובין בני ישראל, וביום השביעי שבת וינפש. נמצא שעל כן צונו מצות מנוחה, להודיע כי מנוחתו היא מנוחתנו. ועל מנוחתם יקדישו את שמך. ואומר רצה נא במנוחתנו. ואומר שלשה אחרונות, וחוזר שליח צבור התפלה.
